<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שמ"ג</h1>
<h2>דף טז:</h2>
הן ישא איש בשר קדש. בשר טומאת שרץ כמו פן תוקדש המלאה ומתרגמ' דילמא יסתאב וכמו אל תגע בי כי קדשתיך וכת' ארבעה השרץ בכנף והכנף בשרץ ובנזיד והלחם והנזיד בלחם וביין והשמן והיין אל כל מאכל דהוו ליה טומאת אוכלין למשקה וטומאת משקה לאכל ולא גרסי' ארבעה כגון לחם ונזיד יין ושמן דא"כ אמאי לא חשיב נמי אל כל מאכל דהוה ליה חמישי ועוד לשמואל (ו)אמאי לא מתרץ ואל כל מאכל הרי כאן חמישי. ועוד יש להקשות אמאי הוצרך שמואל לומר במה שנגע בכנפו משום דכת' בכנפו ואי הוה כת' [כנפו] לא אמרי' ואמאי והא הוה כנפו ראשון ולחם ונזיד ויין ושמן הרי כאן חמישי. ועוד היאך לחם מטמא נזיד יין ושמן בשלמא אליבא דאביי דאמר לעיל (משמיה דרבא) לא שנו שאין טומאה עושה כיוצא בה אלא בחולין אבל תרומה וקדשים לא לדבריו תוכל להעמיד הגירסא שתוכל לומר דקאי בתרומה וקדשים אבל לרב אדא בר אהבה דאמר משמיה דרבא לא שנו אלא חולין ותרומה ולרבינא דאמר מקרא מלא דבר הכת' לא שנא חולין ותרומה ולא שנא קדשים היאך תוכל להעמי' הגירסא שלחם מטמא נזיד ששניהן אוכל ויין ושמן ששניהן משקין וקרא מוכיח כדברי שאני אומר יין ושמן תגע בלחם ובנזיד שהוא אוכל למשקה ומשקה לכל מאכל. ולרב לא אישתביש דשאל להם רביעי. ואמר אם (אמר) יגע טמא נפש בכל אלה והוי הכנף ראשון וכי אמרו טמא שפיר אמרו (אלא לשמואל) מאי שנא הכא ומאי שנא התם הא הוה רביעי כדלעיל. התם רביעי והכא שלישי דטמא נפש אבי אבות הטומאה כו'. ועל שפי' רבי' שלמה דמפרש שנגע אבי אבות הטומאה בלחם והוה ליה לחם אב הטומאה קשיא כל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה. ועוד קשיא מהא דאמרי' בחולין [קכ"ט ע"א] כפת שאור שייחדה לישיבה מקבלת טומאה ונעשת אב הטומאה ופריך התם והא אמרינן כל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה ומתריץ כששימש מעשה עץ שימש. אבל מ"מ שמעי' דאין אוכל נעשה אב הטומאה לא מדאוריתא ולא מדרבנן.
